עולם ההיפ הופ ישראל

שיתוף הפעולה המעולה בין אאופסט ל 21 סאבג'

1,120

WITHOUT WARNING:רעים יותר,אפלים יותר.

שניים מהשמות החמים ביותר בעולם ההיפהופ כיום ,21 savage ו  offset ומפיק העל metro  boomin משתפים פעולה באלבום שכמו השם שלו משוחרר ללא אזהרה, פרויקט שכולו רשע, חוצפה ומוזיקת טראפ.

 

סצינת ההיפ-הופ מאטלנטה ממשיכה לייצר גלים. הפעם מדובר בשיתוף פעולה בין שלושה אמנים שנמצאים כרגע בשיא הקריירה שלהם, 21 מגיע טרי אחרי האלבום החדש והמצליח שלו Issa album, מטרו הוא אחד המפיקים העסוקים ביותר בסצנה כיום ואופסט, שהוא אחד החברים בקבוצת הראפרים המצליחה, ה Migos.

 

השנה המוצלחת של metro boomin

 

למרות שהשלושה מייצרים נבחרת אולסטאר לכל דבר, השילוב ביניהם הוא לא טבעי. אופסט, על אף שהוא אחד הראפרים האיכותיים בסצנה כיום, הוא לא משתף פעולה ידוע. במהלך הקיץ האחרון היה זה דווקא Quavo (חבר אחר בקבוצת הMigos) שמצא את עצמו מתארח בסינגלים ואלבומים של השמות המרכזיים בעולם ההיפ הופ כמו ג'סטין ביבר, דיג'י חאלד ופוסט מאלון. ואם זה לא מספיק בשביל להרים לכם את הגבה, למרות ששניהם ראפרים מבוססים, הסגנונות של 21 ושל אופסט לא יכולים להיות יותר שונים זה מזה, כשבתיאוריה הם עלולים למצוא את עצמם עם אלבום שחווה משבר זהות קשה.

Offset & Metro Boomin – "Ric Flair Drip"

 

עוד בעולם ההיפ הופ 

אבל השילוב בין שני האמנים, ביחד עם ההפקה החדה של מטרו, יוצר ניגוד כיפי ומתואם. יותר משהם מנסים להשתפר או לשנות את הסגנון המוכר שלהם, הצמד פשוט מחפה זה על חולשתו של השני. איפה ש21 צולל עמוק מדי לפלואו האיטי\מאמבל שלו מגיע אופסט להרים את הקצב ואיפה שחבר המיגוס מאבד רלוונטיות ולא מצליח לסחוב בעצמו את השיר כולו, 21 מחמיא בחזרה עם הסגנון המשונה והממכר שלו ועם כמה מהשורות הפראיות וחצופות ביותר שהראפר הצעיר אי פעם שר,כשהוא קורא לאקדח שלו KKK או מסתלבט על חשבונם של ניצולי הוריקן אירמה.

 

 Savage, Offset & Metro Boomin – "Ghostface Killers" Ft Travis Scoot

האלבום נפתח בפול גז. השיר שפותח אותו, Ghostface killers, שמשמש גם כמחווה לראפר האגדי באותו שם, מספק פזמון ארוך אבל ממכר, ובנוי בצורה מושלמת. אחרי פתיחה חזקה של אופסט, מגיע 21 להרגיע את הטונים ולהזכיר לכולם שהמוטיב של האלבום הוא לא מסיבות, אלא אימה ונסגר באירוח של טרוויס סקוט שנותן לשיר סוף חזק כמו ההתחלה שלו. באופן כללי אפשר לציין את כל החצי הראשון של האלבום כמצוין, כשכול שיר מוודא לחדש משהו אחר בצורת הרכב שונה של מופיעים, מוטיב אינסטרומנטלי אחר והדבר האחד שמשותף לכל חמשת הטרקים הראשונים, חוסר טקט ואכזריות מספק ביותר.

המוטיב של האלבום הוא עוד נקודה חזקה בו ושם זורח גם הכוכב האמיתי שלו, מטרו בומינג. מטרו מחמיא לסגנון הליריקלי האכזרי של 21 במלודיות וביטים שנועדו להישמע כמו סאונד-טרקים של סרטי אימה ישנים, כשהוא לוקח צלילים מוכרים מהז'אנר, כמו אורגן וכינור, הופך אותם ומעבד אותם לרמה שיוצרת חוויה מהנה על גבול הטריפית ונותן עומק לסאונד המוכר והפשטני של הטראפ המוכר. הוא לוקח את מוטיב האימה צעד אחד קדימה, כשהוא מפעיל אוטו-טון יחסית קליל על הקול של אופסט ואפקט הד עדין לעיתים וחריף בפעמים אחרות על הקול של 21, כדי לקחת את הסאונד של הראפרים ולתת להם תחושה של אפלה ומסתורין. הצמד מספק בחזרה, כשהם מקפידים לשמור על הליריקה חריפה ואכזרית מתמיד, כמעט מאיימת, כשבשיר הסולו של אופסט, nightmare(סיוט),הוא אפילו לוקח את זה רחוק עד לרמת  השוואה עצמית בינו לבין פרדי קרוגר.

 

 

שירי סולו גם קיימים באלבום, כשהם שומרים על האווירה המצמררת. כצפוי מאומן שהתרגל להופיע בשלשות, קשה לאופסט לסחוב לבדו שיר שלם והתוצאה מעט משעממת וצפויה. 21 מופיע לבד פעמיים, כשהוא זורח לגמרי בפעם הראשונה ונותן את אחד הטראקים הטובים ביותר שלו עם My choppa hates ni***s,כשהוא לוקח את הנוסחה הרגילה שלו ומגביר אותה להילוך חמישי,עם פזמון קליט, שורות אכזריות(לא סתם קוראים לו savage) ופלואו מהפנט. אבל בסיבוב שני הראפר לא מצליח לפגוע במקומות הנכונים ואנחנו נשארים עם טראק סולו רגיל וצפוי, אבל ההפקה החדה והמיוחדת נותנת לשניהם ספין שעוזר לשירים מלהרגיש נגררים מדי או לא קשורים באלבום.

האלבום הוא קצר וקולע, 10 שירים  בכ 33 דקות. ולמרות שקשה לשלשה להמשיך לייצר באזז ועניין בטראקים האחרונים, האלבום נגדע בזמן הנכון ותחושת השעמום והעייפות קצרה ולא מכבידה עליו.

לסיכום, מילות המפתח בפרויקט הזה הן סינרגיה וכימה.  למרות שהוא לא מחדש יותר מדי,Without warning  הוא פרויקט טוב שיש בו יותר שירים חזקים מנקודת חלשות והאורך והסגנון הייחודי שלו הופכים אותו לשווה את הזמן שצריך להשקיע בו.

 

ציון סופי:B+