עולם ההיפ הופ ישראל

צ'יף השבט: איך הראפר טונה מספר סיפור

977
לשיר טוב יש הרבה חלקים חשובים, מנגינה, ביצוע, חריזה, אבל מעל לכל אלה נמצא אחד המרכיבים החשובים ביותר, הוא הסיפור של השיר. חשובה בדיוק כמו התוכן של הסיפור אם לא יותר, היא הדרך שבה האומן בוחר לספר את הסיפור שלו, כמה שירים נכתבו על בחור שאוהב מישהי ללא גבולות? על לב שבור? על כסף והצלחה? הדבר שמניח את השירים שאנחנו בוחרים לשמוע שוב ושוב מעל כל השאר הוא לאו דווקא המקוריות של הסיפור או טוויסט מפתיע, אלא הדרך שבה היוצר בוחר לספר לנו את הסיפור כולו.

 

מיכאל חיים

מוזיקת היפ-הופ לא שונה ואפילו מצטיינת באלמנט הסיפורי של המוזיקה, ג'י-זי, אחד הראפרים הגדולים בכל הזמנים אמר "ראפ בשבילי הוא כמו לעשות סרט, לספר סיפור" והסצנה הישראלית לא שונה, בכל עת הראפרים שעמדו בראש הפרמידה תמיד היו אלה שסיפרו סיפורים ויותר מכך סיפרו אותם בדרך מעניינת. סאבלימינל שסיפר על החיים הקשים של ילד רחוב בישראל ועל הרצון שלו להישאר אמיתי אבל להביא שינוי, הדג נחש שסיפוריהם נעו משינוי חברתי ותסכול עד לסשנים של עישון וכתיבה בסלון והיום, בראש פירמידת הסצנה עומד אחד ממספרי הסיפורים הכי גדולים שהראפ הישראלי ידע אם לא הגדול ביותר, איתי זבולון הידוע כטונה מאן ג'ונס.

עוד בעולם היפ הופ

 

האלבום שלקח את טונה לראש שרשרת המזון של הג'ונגל שנקרא הראפ הישראלי הוא אלבום הסולו שלו מ2015, "גם זה יעבור", שכולל בתוכו לא רק סיפורים מכל מקום אלא גם דרך מיוחדת ושונה לספר כל אחד ואחד מהם.

הראפר טונה

טונה מאן ג'ונס

שיר הנושא של האלבום וזה שהיווה את סינגל ה"פריצה" של טונה למיינסטרים הוא זה שנושא את שמו של האלבום כולו, "גם זה יעבור", במבט ראשון על השיר אפשר לחשוב שמדובר באוסף של ססמאות וסלוגנים שנועד לעורר תחושת נוסטלגיה במאזין ולהקפיץ את השיר במעלה המצעדים על סמך רגש ריקני, אבל בחינה שנייה שלו מגלה סיפור אמיתי וכנה שעומד במרכזה של פצצת הנוסטלגיה שטונה מנחית על המאזין ויותר מזה, הוא מנחית אותה בדרך מקורית ומעניינת, השיר נפתח, כמו בכל סיפור, בדמות, "מצאו תקופה לשבור לך את הלב אה?" טונה מניח את המאזין מול חבר שבור לב, ובקולו המנחם מציע אמפתיה וסיוע, "אם זה כואב אז זה כואב/ אני פה אם תרצה ככה לשתות לשפוך תלב", לסיפור של טונה יש התחלה, חשוב לשים לב למילים שטונה בוחר לשים בסוף המשפט, את המילה שתתחרז עם הבאה בתור הוא בוחר בקפידה, מתוך 16 שורות, בשפה המקצועית ברים(Bars), טונה מסיים יותר מחצי מהשורות בבית עם מילים כמו כואב/לב/מתמודד/חתונה/בת זונה/דועך, סכמת החרוזים של השיר היא יותר מכלי של פלואו על ביט, היא כלי של מספר סיפורים, שמדגיש שוב ושוב את הסצנה שבה הוא מניח אותנו המאזינים, יושבים חסרי אונים מול חבר שבור לב.

כמו לכל סיפור טוב גם ל גם זה יעבור יש התחלה אמצע וסוף, וגם פה טונה משתמש במבנה של השיר ככלי לסיפור שלו, השיר מאורגן באופן שנותן תחושה של זמן שחולף במהלך השיחה, הוא לא חוזר אחורה ולא חוזר על עצמו ובכך נותן למאזין תחושה שהוא שומע סיפור שמתקדם קדימה, ממש כמו ספר עם פרקים, באמצע הסיפור אנחנו נפגשים עם השיא , שבסיפור של שברון לב הוא למעשה השפל, "פתאום הכי קשה זה בשבת" "כן כן תישאר קצת מצולק" , אבל כשאנחנו מגיעים לסיום, טונה מתחיל להמטיר עלינו תקווה והוא פונה שוב לארגז הכלים שלו כראפר בשביל לשלוף את המברג הנכון לרמוז לנו על סוף לסיפור שלו, הוא מתחיל לשחק עם מטאפורות, להעלות לחברו שבור הלב את מצב הרוח ולרמוז לנו על רוחות של שינוי, "פרופסורים לבאסה" , "החיים זה לא סרנגה,לא הכול חלק", שוב, טונה לוקח כלי שמשמש אותו ליצירת פלואו וזרימה בשיר ומשתמש בו ככלי לספר את הסיפור שלו, שמסתיים בתחושת התעלות " תגיע אהבה ובסוף תגיד מזל" וסוף שמשאיר טעם מתוק חמוץ בפה, בדיוק כמו שהוא רוצה ני צריך אותך חזק, כי כשאני אהיה למטה תזכיר לי שגם זה יעבור".

 

טונה – גם זה יעבור

 

"גם זה יעבור" הוא דוגמא לשיר שמונע מכוח הראפ יותר משהוא מונע מכוח העלילה, הפזמון שחוזר על עצמו, ההומר והנוסטלגיה הם הגורם המרכזי בשיר, אבל יש לטונה גם שירים שמציגים איזון שונה לגמרי בין סיפור לבין ראפ, "רוק 30 " למשל, עוד סינגל מצליח מהאלבום, הוא סיפור קלאסי בכל מובן של המילה, יש בו התחלה, אמצע וסוף, יש בו דמות מרכזית ודמויות משניות, יש בו קונפליקט ויש בו שיא, אך הם כולם שזורים בתוך הבתים, החרוזים והמטאפורות של הראפר שמספר אותן.

שוב בין החרוזים אנחנו מוצאים דמות מרכזית ופוגשים את הקונפליקט שלה כבר בשורה הראשונה , "הילד בן 30,יש לו חוב גבוה" "הראש שלו סלט ", במהלך כל השיר טונה משתמש במטאפורות ומשחקי מילים לאו דווקא בשביל להנות עם המילים, אלא בשביל בשביל לקדם את הסיפור שבשיר ובשביל לחזק את הרגשות שהוא אמור להעביר למאזין, "אבוד בחריצים של הספה כמו שלט" "ולמרות שהיא ביקשה ממך מצית הקרח לא נמס", כל בית בשיר מהווה סצנה של ממש,  "כמו שכד מושך אבק, ככה מועדון מושך רווק", "בבית בו גדלת,אותם הוילונות והשטיחים", הדמות הראשית של הסיפור זזה ונעה בעולם ואנחנו מצטרפים אליה למסע פיזי ורגשי.

 

 

אפשר לנתח כמעט כל שורה בשיר, חלקן ברורות יותר וחלקן פחות מהסיבה הפשוטה שהן מקדמות את הסיפור. השורות ברות ניתוח משום שיש להן משמעות, פואנטה, הן נותנות לנו פריט מידע חדש שלא ידענו לפני, הן לא נמצאות שם בלי סיבה, החרוזים לא יושבים על הביט רק כי הם נשמעים טוב, (למרות שקיימת גם כתיבה כזו והיא מצויינת ולגטימית לגמרי, ראו ח.ר.ק.ו.ת של פלד) הם יושבים במקומם כי הם מספרים סיפור,  סיפור שהמאזין מקשיב לו ויותר מזה הוא רואה את עצמו בו, או לפחות מצליח להזדהות עם הדמות הראשית שלו. בסוף השיר, כמו בסוף של כל סיפור טוב יש פתרון, סגירת מעגל, טונה מקבל לגיטימציה לתת לדמות שלו ולמאזין עצה , משום שהוא נשאר נכון לשניהם, הוא קידם את הדמות שלו עם הסיפור והוא בידר את המאזין שלו עם ראפ ובנקודת הסיום של הסיפור והשיר, הוא מרשה לעצמו להגיע למסקנה משותפת ומספקת, "לפעמים צריך ללכת גם שלא רואים לאן".

טונה ממשיך לרקד על הספקטרום בין שיר לסיפור במהלך כל האלבום, משירים שנולדו לטהרת הראפ כמו "סרט ערבי" ו "נשאר בחיים" לשירים שהם למעשה סיפורים קצרים, "עומדים במקום" ו "מרפקים" ופה קבור הכלב, טונה מייחס חשיבות לסיפור של השיר באותה מידה שהוא מייחס חשיבות למוזיקה ולפזמונים שלו, המעלה שלו כיוצר היא שהוא לא בונה תבנית וממלא אותה בתוכן  שיכול להיות מוחלף בנקישת אצבעות, הדמויות שלו, הסצנות שלו והקונפליקטים שלו, הם חלק בלתי נפרד מהשיר ויוצר יצירות שהשלם שלהן, גדול מסך חלקיו.

 

נכתב ע"י מיכאל חיים,

אינסטגרם:@michael.haim

פייסבוק: Michael haim