עולם ההיפ הופ ישראל

סאטירה וסטירות: איפה שראפ, הומור וביקורת נפגשים                                              

694

סאטירה וסטירות: איפה שההומר והביקורת נפגשים                                              

                                                                                                                                   מיכאל חיים

 

מאז ומתמיד ראפ שימש ככלי חזק לביטוי של ביקורת, מהשכונות הקשות במערב ארצות הברית לסכסוכים פיננסים במזרח ואפילו מלחמת דעות ומרד נעורים כאן בארץ, תמיד היה לראפ מעמד של מוזיקה מפיצת בשורה. אבל הפצת בשורה היא לא תמיד נאום גרנדיוזי או השלכת חרוזים מכאיבים ומלאי אמת לאוזניו של המאזין, לפעמים הבשורה מעורבבת עם עוד סממן זיהוי של מוזיקת הראפ וההיפ-הופ בכללי, ההומר. פאנצ'ים, התחכמויות, הגזמה, You name it  והראפ יספק את זה, שירי ראפ הם כלי מלא בליריקה, ליריקה היא כלי לביטוי עצמי של אדם ובני אדם, בני אדם אוהבים לעשות צחוקים. קחו את המתכון הפשוט הזה של שני רכיבים כל כך דומיננטים: הבמה שראפ נותן לביקורת והבמה שהוא נותן להצחיק וקיבלתם את התמהיל המושלם ליצירת ז'אנר שכבר מזמן הפך למוקד עליה לרגל של מוזיקאים וכותבים קומיים כאחד- הראפ הסאטירי.

רגעים מצחיקים של ראפרים 

 

האיזון של שניהם, משתנה ממקרה למקרה. במקרה של הצמד "X-PLAINE" , או בשמם האמיתי מאור כהן ואלי פיניש, שני שחקנים בתוכנית הסאטריה הישראלית "ארץ נהדרת" שאם במקרה לא שמעתם עליה אז אתם כנראה חיים מתחת  לסלע כבר 15 שנה, הוא דוגמא טובה לראפ סאטרי שמגיע במטרה לשלוח מסר ומשתמש בהומור שלו כלא יותר מחזות להנגיש את התוכן לקהל. בשיר שלהם כהן ופיניש מרפרפים, מסמפלים ואפילו מביאים בחורות בבגדי ים בשביל להעביר את הביקורת שהתכנית מנסה להעביר: ביקורת על התנהלות הממשלה, הצבא והאזרחים במבצע עופרת יצוקה שנפתח בשנת 2008, הראפ משמש לכותבים ככלי מושלם לבטא את הטענות שלהם משום שהוא מספק בדיוק מה שהם צריכים, מלבד הקצב ששומר שהצופה לא ירתע מהביקורת הנוקבת והמקום שראפ נותן לכמות ליריקה נכבדת בזמן לא ארוך, ראפ נתפס בעיני הרוב כאומנות שמנציחה אלימות, מתמודדת עם גזענות וחותרת נגד הממשלה, אבל כותבי הסדרה לוקחים את הערכים המוכרים והופכים אותם על הראש, שהם בוחרים "להצדיק" או להיתמם נוכח האלימות שהם רואים, לתמוך בממשלה ובצבא ולשלוח מסר ציוני, לאו דווקא הערכים והמטרות שהאדם הממוצע ינסה להשיג באמצעות ראפ.

ארץ נהדרת | X-PLANE – שיר ההסברה

סאטירה היא לאו דווקא כלי פוליטי-מדיני או חברתי שמגיע לתת ביקורת נסתרת ועמוקה מאחורי פאסון של צחוקים כמו בדוגמא הקודמת ,הרבה ראפרים בוחרים להשתמש בסאטירה ככלי להשתעשע, את האלבום השני שלו, "בור ועם הארץ" נצ'י נצ' בוחר לפתוח בשיר בשם "שלמה!", שאם השם הזה לא מוכר לכם זה בסדר, לא חייתם מתחת לשום סלע, הוא לא בדיוק גולת הכותרת של רשימת הטראקים של נצ'י ובכל זאת הוא רלוונטי ומעניין בשיח על ראפ הומוריסטי וסאטרי. בשיר, נצ' נותן הצצה לחייו ולמוחו של לא אחר ממלך השירה הישראלית, שלמה ארצי, אם הסטאר ממלא הקיסריות היה בוחר לבטא את עצמו בראפ בועט ומגדף ולא בשיר גיטרה ומנגינות ארץ ישראל. הוא לא מטיל על מר ארצי ביקורת כבדה באופן אישי, למרות שהוא גם לא חוסך בעקיצות, אבל השיר מגיע ממקום נהנתני והומוריסטי יותר מהכול. האלמנט המכריע שהופך אותו לסאטירי ולא לסתם בדיחה, הוא טיב היחסים בין מוזיקת "ארץ ישראל", זאת ששולטת ומתקיימת בגלי הרדיו ובקיסריה מאז קום המדינה, מול מוזיקת הראפ, שנתפסת בעיני רבים משני צידי הספקטרום כהפך המוחלט שלה, אם מוזיקת פולק ישראלית, כמ שניתן בערך להגדיר אותה, מתרפקת על העבר, על רגשות ועל חום, הרי שהראפ בז לכל אלה בגאווה, כשהוא מתגאה בכך שהוא עושה את כל מה שאסור וזורק זין על מי שהולך בתלם. קחו את שני אלה ותדביקו אותם למפלצת קצבית אחת עם פזמון שקשה לעכל והנה לכם,"שלמה!" של נצ'י נצ'. (דרך אגב ובהערה אישית, אם אתם לא מצליחים לשיר לעצמכם את השיר המדובר בראש, תקפצו ליוטיוב ותפעילו אותו להשמעה מהירה, הוא קצר והוא מצוין, פנינה נהדרת באלבום שמלא בטראקים טובים ואיכותיים יותר שהאפילו על השיר המצחיק והכיפי הזה)

נצ'י נצ' – שלמה! 

עוד ראפר מצוין שמשתמש בסאטריה לטובת השעשוע ולאו דווקא ככלי ביקורתי הוא הראפר האמרקאי ליל' דיקי. דיקי, בחור לבן, רזה ויהודי משכונת פרברים אמריקאית ממוצעת שהפיק את המיקסטייפ הראשון שלו עם כספי הבר מצווה שהוא שמר לאורך השנים, מגיב ללא הרף בשיריו על צבעו ועל העבר שלו, שהוא כל כך שונה בנוף היפ-הופ האמריקאי, אבל בוחר שלא לכסח את המוסכמות כמו למשל, אמינם, אלא ללכת ולעשות מה שהוא מגדיר "אנטי-ראפ", ראפ כשרוני, איכותי ומרענן שמגיע ממקום לא צפוי. כך, ברוב השירים שלו, דוגמאת "Save that money", שיר שמהלל חסכנות וטריקים שיעזרו לקבל הנחות ולהתחמק מתשלום או "Lemme freak", סינגל שמתאר ראפר שפוגש בחורה במועדון ופונה אליה ללא שום כריזמה, ממשיך אחר כך לתאר את שיגרת מערכת היחסים המשעממת ולא מרגשת שלהם, דיקי לוקח את המסרים של הראפ המסורותי, בזבוז כסף וביזוי נשים והופך אותם על הראש, כל זאת תוך כדי שהוא ראפר מצוין, ששולט בנבכי הפלואו והשפה טוב כמו אם לא יותר מרוב האמנים המסורתיים שעומדים בראש מצעדי הלהיטים של עולם ההיפ-הופ. לא מאמינים לי? לכו להקשיב לסייפר שלו כפרשמן בXXXL  ב2016, שם הוא שם כוכבים כמו דיזיינר ואנדרסון פאק בכיס הקטן. תגידו לי אתם אם הוא ראפר רציני או לא.

Lil Dicky Freestyle – XXL Freshman 2016 

ואז יש את אלו שלוקחים את הסאטירה לקצה, כל כך לקצה למעשה שהם אפילו לא נחשבים סאטריים בעיניי רבים אלא ראפרים עם שירים "לגיטיימים" או "אמיתיים" לגמרי, אבל אם למדנו דבר אחד מהכוכב שהוזכר בפסקה הקודמת זה שהערכים האלו, סאטיריה וליגיטימציה הם לא ערכים מתנגשים וראפר סאטירי לחלוטין יכול לתפקד ולהתקיים כראפר לגיטימי באותה עת. בשלב הזה נכנס לתמונה הראפר/דמות דודו פארוק. דודו פארוק הוא דמות קיצונית, בחור "ערס" ומוגזם לחלוטין, לובש שני כובעים אחד על השני כדי שיוכל להוריד את הראשון בעצבים ובכל זאת להישאר עם עוד אחד, הוא מנשק כיפה ומדבר על הזיונים שלו בסופי השבוע, הוא יהודי הדוק ותומך בנשים מרובות, הוא ראפר אבל סוגד לאלילי המוזיקה המזרחית, השונה במהותה מראפ,הוא כל מה שלא מצפים מראפר אבל תוך כדי הוא כל מה שכן מצפים ובגלל זה הוא כובש את עולם ההיפ-הופ הישראלי בסערה. באחד מהשירים האחרונים שהוא הוציא,"יחסים של המין", דודו משתמש בסכמת חריזה חופפת, זאת אומרת שמשתנה וחוזרת לצורה המקורית, הוא חורז במדויק לפי מספר ההברות במשפט והוא זורם באופן מושלם על הביט, תוך כדי שהוא מספר על כך שיש לו שתי בחורות שלא יכולות לנשק אותו עד שהוא לא מסובב את התמונה של הרב שלו. דודו פאורק הוא סאטירה מצוינת בגלל שהוא לא צוחק או לועג לאף אחד ותוך כדי צוחק ולועג על כולם, הוא מייצר דמות שהיא אנטי-תזה מוחלטת לדמת הראפר המסורותית בישראל ומפגין כישורים שלא יביישו שום MC , הוא נותן למעריצי ראפ דמות מוגזמת של צרכני המוזיקה המזרחית ולהפך, הוא נותן לעולם החיצון דמות שמעליבה ומזלזלת בראפ, היא מגיעה למשחק,עושה הכול הפוך וטובה יותר מחצי מהשחקנים ואפילו אין לה אלבום, דודו פאורק הוא סאטירה שצוחקת עלינו, אבל גם איתנו ובגלל זה, הוא סאטירה מצוינת.

דודו פארוק – דוד המלך (ערק ערק ערק)

איפה הבדיחות נגמרות והסאטירה מתחילה?איפה הביקורת הנוקבת בועטת בפנים ואיפה היא מסתתרת מאחורי מטאפורות? כנראה שכמו בכל דבר הפירוש הוא אינדבדיאולי לחלוטין אבל חשוב להבין דבר אחד, סאטירה,צחוקים, הסתלבטות, תקראו לזה איך שתרצו היא חלק בלתי נפרד מהז'אנר הזה ומז'אנרים אחרים. סאטירה היא ביקורת ושום דבר אינו חסין אליה, שיר סאטירי הוא לאו דווקא שיר "לא לטיגימי" והראפ הוא בטח לא היחיד שיודע את זה, תחזרו לרגע ליולי 2016, דדי דדון-"מתוקה מהחיים", מזרחית או לא?סאטירי או להיט ברדיו? גם וגם? לשיפוטכם.

 

נכתב ע"י מיכאל חיים

אינסטגרם:Michael_haim_

פייסבוק:Michael Haim