עולם ההיפ הופ ישראל

ראפ סייפר: זה מסורת לתת בראש

1,358

ראפ סייפר: זה מסורת לתת בראש

                                                             מיכאל חיים          

ה"ראפ סייפר" (rap cyper) הוא אחת המסורות הותיקות בענף ובהתאם, הוא גם אחת המסורות המבלבלות מכולן. נראה שהיפ-הופ, כז'אנר צעיר שנולד מלמטה, כזה שבנוי מחלקים של מוזיקה ישנה ומסורתית ממנו, תמיד מוצא מקום לחדש, לעוות ולשנות.  הסייפר הוא לא שונה, המנהג המוזר, שמגיע בכל הצורות והצבעים מעולם לא הוגדר רשמית או הוכרז כשייך לתנועה מסוימת בראפ, הוא כלי שמשתמשים בו ראפרים עוד משחרית ימי הביטים.

מקורו של הסייפר, כמו הרוב המוחלט של מסורות ההיפ הופ, הוא במועדונים של ברוקלין בשנות השבעים המאוחרות ותחילת שנות השמונים. אז, המילים "הצלחה מסחרית " ו"ראפ" עדיין היו רחוקות שנות אור אחת מהשניה ולכן עיקר הבשר המוזיקלי של האומנות עבר מפה לאוזן, פינות רחוב והופעות במועדונים היו האירוע המרכזי של הסצנה המתפתחת וסייפרים היו מעיין ילד מוטציה של הפרייסטייל, אם הפריסטייל היה קרב איגרוף שבו השנון הוא המנצח, הסייפרים היו מעוז נחמתם של האיטיים על ההדק. מעגלי סייפר והופעות מאולתרות הפכו לבמה לאומנים להציג לא רק את כישורי האילתור שלהם, אלא גם את הפאנצ'ים שלהם, החריזה שלהם והסגנון שלהם. במעגל סייפר לא חיפשו בנרות אחרי רמאים שמקריאים שורות מהראש אלא נתנו חופש תנועה לראפר לנוע בין חרוז מוכן לפרייסטיל, כמו בכל מסורת ראפ גם לסיפור הזה יש מתנגדים, שטוענים שסייפר היה פרייסטיל וזה הוא יעודו ה "נכון", אבל הגלגול העדכני של האומנות מרמז לנו על משהו אחר.

את הסייפר היום קל מאוד להגדיר באותה דרך שמגדירים עוגה – הבסיס הוא אותו דבר בכולן, קמח ביצים וחלב, אבל האירוע המרכזי, הנושא, הנישה, משתנה. הסייפר בנוי מביט, שלרוב אינו מתחלף באמצע, ראפרים שיש ביניהם איזשהו קשר ובמה אחת. הבמה הזאת היא אולי המאפיין המרכזי של הסייפר ומה שמבדיל אותו מכל קליפ או שיר אחר, את הסייפר עושים במעגל, עושים ביחד, ראפר דיג'יי וקהל, אין במות ואין חומות, אין לוקיישנים ואין פלייבק, גם כשאמינם משחרר סייפר הוא מוקף בחברים ועומד בחניון, בלי יותר מדי פוזה.

תומר גרשנמן, המגיש של תכנית ההיפ-הופ האגדית "ג'יגה-גוס" שחוגגת השנה את יום הולדתה השמיני, סיפר לי על חלק מההשקפות שלו על הסייפר. "זה תוכן שאתה נותן לקהל שלך ואתה נותן לו משהו יותר ממה שהוא מקבל ממך כל שבוע. יש בזה את העיניין של לחגוג לעצמך אבל זה גם מתנה לקהל, איזה שהוא תוכן. זה דרך לתת משהו בחזרה למי שמעריך אותך." גרשנמן, שהפיק מספר סייפרים לכבוד יום ההולדת של התוכנית שלו השנה, ובעבר שיחרר סייפרי יומהולדת לתוכנית באופן שנתי, רואה בסייפר הזדמנות לגעת ביצירה, לתת את מה שהוא כל כך אוהב לקבל מהסצנה "זה להיות יוצר תוכן. אנחנו כל הזמן מתעסקים בתכנים של אחרים אבל תמיד שואפים להיות יותר מזה. שיהיה לנו משהו מעצמנו להשאיר בעולם הזה" . גרשנמן מייצג זן נפוץ של הסייפר, הסייפר המסורותי, זה שמגיע מלמעלה, מ"החלונות הגבוהים", תוכנית רדיו עם מורשת שמגיעה לחגוג לעצמה, לראפרים שהיא אוהבת ולקהל שלה, הכוונה של גרשנמן זהה לחלוטין לזו של מארגני המסיבות בראשיתו של ההיפ-הופ, הסייפרים שלו, של חברת הכבלים האמריקאית BET, של תכנית הרדיו המיתולוגית הwake up show, הם סייפרים שמגיעים לחגוג את ההיפ-הופ ואת המסורת שלו ואת של עצמם, ביחד עם כולם, בשביל כולם.

סוג שונה של סייפר הוא זה שמתרכז יותר באומן, סייפר שמזכיר מעגל פרייסטיל, אבל במקום לצלוב אחד את השני הראפרים שבו מחפשים רק לעלות. הפלקס סייפר מחובר לשורש של האומנות מהמקום הכי רגיש בהיפ-הופ: האגו טריפ. איתי גלדי, שעזר לא רק בהפקה של הסייפר של ג'יגה ג'וס אלא גם באחד משל עצמו (שחגג לא מזמן 40 אלף ציפיות) סיפר לי על התהליך של הכנת הסייפר שלו, כיוצר עצמאי ולא כחלק ממשהו גדול יותר "כולם הגיעו לאולפן שלי בתל אביב,זה אנשים שכל אחד גר בקצה אחר של המדינה והדבר שקושר ביניהם זה נטו המוזיקה, פשוט פתחנו ביטים עד שבחרנו אחד, והתחלנו להקליט וורסים אחד אחרי השני." הדרך שבה הסייפר שלו נבנה ולבסוף גם נשמע מתמצת באופן מושלם את הסוג הזה של הסייפרים, שבנויים מאהבה של הראפר והמפיק לאומנות, סייפר שפורץ החוצה מהבטן, בין אם זה ביגי סמולס עושה שרירים בפינת רחוב בברוקלין בצעירותו או "פרשמנים", ראפרים צעירים ומבטיחים שמגזין ההיפ-הופ XXL  מרכז כל שנה להקליט סייפר שמגיע להבליט אותם, הפלקס עובד על טוהר הנתינה בראש, ללא פואנטה או מטרה מסוימת. "לא ידענו שזה הולך להיות הסייפר, זה נטו חברים שנפגשים ועושים מוזיקה ביחד."

עוד סוג מעניין של סייפר, זה שנראה קצת פחות בישראל אבל בהחלט צריך להזכיר הוא הסייפר המטיף ,ראפרים, לרוב בקנה מידה עצום, לוקחים את המסורת הזאת של המעגל והמסיבה והופכים אותה על הראש, הם מכינים טקסטים מורכבים ומלאי תוכן, עוצמתיים ודעתניים ומטיחים במאזין את הסייפר שלהם, את התורה שלהם, אמינם שר על טראמפ, קנדריק מרצה על בחורות וגזענות, הסייפר הרציני נותן לראפרים צ'אנסה להתפוצץ, להוציא קיטור, ולמאזין הזדמנות להכיר את הראפר האהוב עליו קצת יותר.

המסורת של הסייפר ארוכה כמו המסורת של הראפ עצמו ובדיוק כמוהו היא מתחדשת, משתנה ומפתיעה כל פעם מחדש, בין אם זה זריקת חרוזים בפינת רחוב או הראפרים הטובים שיש שמגיעים לתת בחזרה לקהל שלהם, המהות האמיתית של הסייפר היא להחזיר אותנו אחורה, גם דרך מסך מחשב ואוזניות, לתת לנו מעגל וביט שמזיז את הראש, לחשוב על חרוזים טובים יותר או פחות מזה שהבחור במרכז עכשיו ירק.  הסייפר מגיע להזכיר לכולם שראפ, גם אם הוא טיפשי וגם כשהוא פוליטי, מפלג ומחבר בין אנשים בדרך ששום אומנות אחרת לא יכולה.

כתב: מיכאל חיים

פייסבוק מיכאל חיים 

אינסטגרם מיכאל חיים

תמונת שער: ארתור לנדה

ארתור לנדה באינסטגרם 

כרטיסים לפסטיבל ההיפ הופ של הקיץ עם הופעות של טייגה ופאט ג'ו בלינק >>> https://bit.ly/2wpYBMI